החלטה בתיק ב"ש 9067/06

במסגרת הבקשה שלפניי מבקש המבקש (נאשם 3 בתיק העיקרי), כי בקשתו לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות, או הפקודה) תקבע לדיון לפני מותב שאינו המותב הדן בתיק העיקרי.

עיקרי העובדות וההליכים

1.         ביום 25.5.06 הוגש כתב אישום נגד הנאשמים בתיק העיקרי, במסגרתו מיוחסות לנאשמים עבירות של קשר לפשע, סחר בנשק, רכישת נשק והובלת נשק. תיק זה מתנהל בבית משפט זה לפני כב' השופטת בן עמי.

כשבוע לאחר הגשת כתב האישום בתיק הוגשה תעודת חיסיון, המפרטת חומרי חקירה עליהם הוטל חיסיון על ידי השר לביטחון פנים, בהתאם להוראות סעיף 45 לפקודת הראיות. 

2.         כפי שעולה מהחלטת כב' השופטת בן עמי מיום 10.12.06, המועדים שנקבעו לדיון בתיק העיקרי נדחו פעם אחר פעם עקב בקשות הנאשמים. בדיון שנתקיים לבסוף ביום 11.9.06, למעלה משלושה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, סירב בא-כוח המבקש ליתן תשובה עניינית לכתב האישום. בא-כוח המבקש ציין כי בכוונתו להגיש, "בשבוע הקרוב", בקשה להסרת חיסיון, שכן רק עם קבלת החומר המלא ולאחר שיראה את כל הראיות, יוכל להשיב תשובה מפורטת לכתב האישום. בהחלטת כב' השופטת בן עמי מאותו יום נקבע כי על כל נאשם המבקש להגיש בקשה כלשהי המתייחסת לתיק לעשות כן עד יום 18.9.06.

3.         המבקש לא הגיש בקשה להסרת חיסיון עד למועד האמור, וביום 19.10.06 הגיש בקשה "לקיום דיון בשאלת ההרכב הדן בבקשה להסרת חיסיון", במסגרתה ציין המבקש כי בכוונתו להגיש בקשה להסרת חיסיון, אך כי הוא סבור כי מן הראוי שמותב אחר, ולא המותב הדן בתיק העיקרי, ידון בה. בקשה זו הועברה לעיוני ובהחלטתי מיום 19.10.06 נדחתה הבקשה ונקבע כי טרם קבלת החלטה בבקשה לקביעת מותב שידון בבקשה להסרת חיסיון,  ייקבע תחילה על ידי כב' השופטת בן עמי האם לאור החלטתה מיום 11.9.06 ניתן עדיין להגיש בקשה להסרת חיסיון. בעקבת החלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' השופטת בן עמי מיום 11.9.06. בהחלטתה מיום 10.12.06 עמדה כב' השופטת בן עמי על השתלשלות העניינים שהובאה לעיל ודחתה את טענת המבקש כאילו בית המשפט אינו מוסמך להגביל את המועד שעד אליו רשאי נאשם להגיש בקשה להסרת חיסיון. עם זאת קבעה כב' השופטת בן עמי כי המבקש יוכל להגיש בקשת להסרת בכל מועד ובלבד שלא יהיה בכך כדי להוות טעם לאי מתן תשובה עניינית לכתב האישום או לדחיית מועדים. לאור החלטה זו הגיש המבקש בקשה לגילוי ראיות חסויות, וחידש את בקשתו לקביעת מותב שיידון בבקשתו הנ"ל. ביום 18.1.07 נתקבלה תגובת המשיבה לבקשה, במסגרתה ציינה המשיבה כי לשיטתה הדיון בבקשה להסרת חיסיון אמור להתברר בפני ההרכב הדן בתיק העיקרי.

עיקרי טענות הצדדים

4.         לטענת המבקש, פקודת הראיות אינה נותנת מענה לשאלת המותב שידון בבקשה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. משכך, לטענתו, יש ליתן לפקודה פרשנות לפיה בקשה מעין זו תידון לפני מותב שונה מזה הדן בתיק העיקרי, שאחרת קיים חשש כי במסגרת הדיון בבקשה לגילוי ראיה ייחשף בית המשפט לחומר ראיות בלתי קביל או שטרם הוגש בהליך העיקרי ותקופח הגנת הנאשמים. לדבריו, פרשנות זו מתבקשת לאור העובדה שעוד בע"פ 65/95 איחסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1), 832,     (1995) (להלן - פסק דין איחסן) הביע כב' הנשיא שמגר את דעתו כי המצב המשפטי הראוי הוא כזה שמותב אחר ולא זה הדן בתיק העיקרי ידון בבקשה להסרת חיסיון לפי ס' 45 לפקודת הראיות, ולאור ההלכה שנקבעה בדנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4), 589 (1995) (להלן - פסק דין גנימאת) לפיה יש לפרש הוראות חקיקת סדר הדין הפלילי בהתאם להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בנוסף, לטענת המבקש, במקרה הנוכחי יתכן כי החומר החסוי יתברר כחיוני להגנתו, שכן הוא עשוי לעשות בו שימוש על מנת להראות כי שיחות הטלפון אשר בהסתמך עליהן מבקשת לטענתו המאשימה לייחס לנאשמים עסקת נשק ספציפית, עניינן למעשה בעסקאות אחרות שאינן מופיעות בכתב האישום. לטענתו, חשיפת בית המשפט לחומר מעין זה, שעניינו עסקאות אחרות בהן מעורבים הנאשמים, עלול להשחיר את הנאשמים בעיני בית המשפט, ולכן מן הראוי כי מותב אחר יידון בבקשה לגילוי הראייה.

5.         מנגד, עמדת המשיבה היא כי הדיון בבקשה להסרת החיסיון אמור להתברר בפני ההרכב הדן בתיק העיקרי. לטענת המשיבה, הדיון בבקשה להסרת חיסיון מתמקד בשאלת תרומת החומר החסוי להגנת הנאשם, דבר הקשור לקו ההגנה בו נוקט הנאשם, משיק ליריעת המחלוקת בתיק ועשוי להשתנות עם התקדמות שמיעת התיק. משכך, לטענתה, קיים יתרון רב לקיום הדיון לפני המותב הדן בתיק העיקרי ומצוי בפרטיו. לדבריה, זוהי אף הפרקטיקה הנוהגת בפועל, והעולה מלשון החוק.

דיון

6.         לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ובתגובת המשיבה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.         נושא הטלת חיסיון על ראיה מטעמים של הגנה על האינטרס הציבורי או בטחון המדינה מוסדר בסעיפים 44-46 לפקודת הראיות. סעיף 45 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה" (ההדגשה שלי - מ.א).

הפרוצדורה להגשת בקשה מעין זו קבועה בתקנות סדרי הדין (עתירה לגילוי ראיה), תשכ"ה-1965 (להלן - תקנות גילוי ראיה). תקנה 5(א) לתקנות גילוי ראיה קובעת כי:

"עתירה לגילוי ראיה שסעיף 5א(ג) לפקודה חל עליה (הכוונה לסעיף 45 לפקודת הראיות בנוסחה החדש - מ.א) תיעשה על ידי בעל דין בעל-פה בשעת דיון".

מנוסח סעיפים אלו, לפיהם בקשה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון לפי סעיף 45 לפקודה תוגש "לבית המשפט הדן התיק", "בעל פה בשעת דיון", עולה כי בקשה מעין זו תידון לפני המותב הדן בתיק העיקרי. זאת, יש לציין, בשונה מעתירה לגילוי ראייה שהוטל עליה חיסיון מטעמים של הגנה על בטחון המדינה בהתאם להוראות סעיף 44 לפקודה, שבקשה לגילויה יש להגיש, לפי סעיף 46 לפקודה, לבית המשפט העליון.

8.         פרשנות זו של סעיף 45 לפקודת הראיות אומצה על ידי פסיקת בית המשפט העליון, במסגרת החלטות בהן דחה בית המשפט בקשות לפסילת שופט מהטעם שעיין בחומר החסוי לצורך הכרעתו בבקשה לגילוי ראיה חסויה. דברים אלו נאמרו במפורש על ידי כב' הנשיא שמגר בפסק דין איחסן, אליו הפנה בא-כוח המבקש. ר' דברי כב' הנשיא בעמ' 835:

"בסוג הראשון של המקרים (של עתירה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון מטעמים של בטחון המדינה - מ.א) דן שופט של בית המשפט העליון, שהוא אינו אותו שופט שדן בעתירה, בו בזמן שבעניין חיסיון לטובת הציבור דן אותו שופט שדן בתיק... לו רצה המחוקק שמי שעסק במלאכת העיון בחומר הראיות החסוי לא ימשיך עוד בדיון, היה קובע זאת מפורשות; ומה גם שידע לקבוע בהוראת חוק אחרת הצמודה לזו שאנו דנים בה כאן (סעיף 44 לפקודה), כי העיון יעשה על ידי שופט אחר... אין זאת אלא שהמחוקק הניח כי בית המשפט יודע להבחין בין ראייה שאותה ניתן להביא במהלך הדיון לבין ראייה שבה עיין בקשר לדיון בחיסיון לצורכי סעיף 45 הנ"ל. אין להפוך את הדיון לפי סעיף 45 לכלל בדבר העברת הדיון לשופט אחר..."

אכן, באותו פסק דין נאמר על ידי כב' הנשיא, כי רצוי היה כי המחוקק ישקול שינוי המצב החוקי, כך שגם בעתירה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון מטעמים של הגנה על אינטרס ציבורי, יתקיים הדיון לפני מותב שונה מזה הדן בתיק העיקרי. עם זאת, מאז פסק דין זה ועד היום, מזה כ-12 שנה, לא שונה הדין לפיו בקשה להסרת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודה נידונה לפני בית המשפט שדן בתיק העיקרי. פסיקת בית המשפט העליון קבעה אף היא כי על פי הדין המותב הדן בבקשה לגילוי ראייה הוא אותו מותב הדן בכתב האישום, ואין בעצם חשיפת המותב לחומר הראיות החסוי כדי להביא לפסילתו (ר' דברי כב' הנשיא (בדימוס) ברק בע"פ 5207/00 ענאבה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3),  1770   (2000); ובע"פ 1102/06 נביטסקי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2220  (2006)).

פרוצדורה זו מבוססת על הנחת היסוד, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין ראיה קבילה לראיה שאינה קבילה וכי אין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול את השופט. על פי הפסיקה, רק במקרים יוצאי דופן ומיוחדים במינם יפסל שופט בגין חשיפתו לעדות בלתי קבילה. המדובר במקרים בהם "ה'מסה' של העדות הלא קבילה, שבפניה ייחשף השופט, היא בעלת עוצמה כה רבה, עד כי קיים החשש כי גם מקצועיותו של השופט לא תוכל לה, ועל כל-פנים, אין זה ראוי להעמיד את השופט בפני המבחן, שכן לא ייראה, בעיני הקהילייה הישראלית, כי נעשה משפט צדק" (ע"פ 6752/97 פריגן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5), 329 (1997)).

הפרשנות לפיה המותב שידון בבקשה לגילוי ראיה הוא אותו מותב הדן בתיק העיקרי אינה רק הפרשנות הלשונית המתבקשת של פקודת הראיות, אלא נתמכת גם בנימוקים מהותיים, ויש בה כדי לתרום לאינטרס (המשותף לנאשם ולמאשימה) של עשיית צדק במשפט. כפי שציינה המשיבה, ההליך הפלילי הוא מטבעו דינמי ובקשות להסרת חיסיון עשויות להיות מוגשות במהלך ההליך על ידי נאשמים שונים, מטעמים שונים ובנסיבות שונות. לכך יש להוסיף את העובדה כי במסגרת בקשה להסרת חיסיון יש לבחון, בין השאר, ואף בעיקר, את חיוניות הראיה שגילויה מתבקש להגנת הנאשם. לצורך זה על בית המשפט שדן בבקשה (או בבקשות) להסרת חיסיון לבחון את הראיה שגילויה מבוקש על רקע כלל החומר בתיק. מצירוף הדברים הנ"ל עולה, כי השופט הדן בתיק, והמעורה בפרטיו, כמו גם בהתפתחויות שיתכן וחלו במהלך הדיון בתיק, הוא הגורם שיכול להכריע בבקשה באופן היעיל והצודק ביותר. אשר ליעילות, אין חולק כי השופט שדן בתיק ומכיר את פרטיו יוכל להכריע בבקשה במהירות רבה יותר. תיקים רבים הבאים בתקופה האחרונה לפתחם של בתי המשפט הם מרובי נאשמים וחומר הראיות בהם הוא רב היקף. העברת הדיון לשופט בבקשה לשופט נוסף שיזדקק ללמוד אף הוא את התיק, עלולה לעכב את שמיעתו ללא צורך. לא למותר לציין, כי ניהול התיק באופן יעיל ומהיר הנו גם אינטרס ראשון במעלה של המבקש המצוי במעצר עד תום ההליכים.